אינני בטוח שהחלק הזה ברישומי יעלה יפה: כתבתי כבר פעם אאחד במחשב הישן וזה הלך לאיבוד, קשה יהיה לחזור על עצמי, נפשית זה התרוקן יצא ממני.
מצאתי צילום של מאמר משנת 1872 בשפה הרוסית בו מסופר על העירה מלטה. בסך הכל ,מסופר שם, ישנם במקום 9 בתים, כולם רכושו של הפריץ- בעל האחוזה. כולם נוטים לנפול אבל 4 מהם לגמרי לא ראויים למגורים. ביתר הבתים גרים 7 משפחות יהודיות, ביניהם משפחת ס. בוברוב ס. BOBROV) ) להמשיך לקרוא בית סבא וסבתא
הדחף הזה לרשום בצורה מפורטת מה שהיה, איפה חייתי, לאן הגעתי, מה חוויתי זו כנראה השאיפה (מדעת או לא מדעת) להשאיר סימן מאחריך באיזה שהיא צורה אחרת – בדמיון, על הנייר, בזיכרונם של בנותיי ונכדיי.
ככה מתחיל סבא לכתוב את ספר הזיכרונות שלו. והדחף הזה ממשיך להופיע כאן באתר הזכרונות הזה. הדחף להשאיר סימן מאחור.
באתר זה יופיעו דברים שזיסקה כתב, תמונות שבהם הוא צולם ודבריו שנכתבו או ייכתבו אודותיו.
כשעזבתי בשנת 1937 את רזנקה ויצאתי להכשרתי לעליה לפלשתינה (א"י), השארתי את אחי כחבר בתנועת "נוער צופי חלוצי" – (נצ"ח), רשמית לשלטונות – "עולים". חברו לביה"ס יענקל'ה צילביץ "הצליב" ו"הטביל" את אחי בשנת 1938-39 לקומסומול אשר פעל במחתרת. נסענו ל"מטבילו" בלודזה עירו. רישמית יענק'לה היה בעירו ובסביבתה השני בהיררכיה הקומסומילית. הראשון היה לטוי, לא נוח היה לשלטון שבראש הנוער יהיה יהודי, אבל כולם ידעו, הוא – צילביץ המוביל, העושה והקובע. להמשיך לקרוא כשעזבתי את רזקנה…
